<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חלפתא אבי ר' יוסי בן חלפתא</h1>
<h2>דף נו:</h2>
ר' חלפתא אבי ר' יוסי בן חלפתא דגרסי' בפ' מרובה [ב"ק ע' ע"א] ובחזקת הבתים [ב"ב נ"ו ע"ב] א"ר יוסי כשהלך אבא חלפתא אצל ר' יוחנן [בן נורי] ללמוד תורה ואמרי לה כשהלך ר' יוחנן בן נורי אצל אבא חלפתא ללמוד תורה אבל בתוספתא דבבא בתרא פ' כל שאין עושה פירות תדיר [פ"ב ה"ד] גרסינן לה הכי א"ר יוסי פעם אחת בא ר' יוחנן בן נורי אצל אבא ר' חלפתא אמר לו הרי שהחזיק (בא) [בה] בפני שנים שנה ראשונה ובפני שנים שנה שניה ובפני שנים שנה שלישית מהו אמר לו הרי זו חזקה. אמר לו אף אני אומר כן אלא שעקיבא אומר אין זו חזקה. ובתוספתא אין יותר. ומה שבגמרא דידן מסיק שהיה ר' עקיבא אומר דבר ולא חצי דבר מתלמוד שלנו שמפרש טעמו של ר' עקיבא דאי סיום דברי ר' יוחנן בן נורי היה מסיק שהיה עקיבא אומר דבר ולא חצי דבר, ורבנן מוקמי להאי דבר ולא חצי דבר על שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה דאע"ג דתרווייהו לא מכחשי אהדדי כיון דאיפשר למחזי לכולה מילתא בהדדי ולא חזו לא סמכינן עלייהו. אבל כי אמ' חד שתים בגבה וחד שתים בכריסה היינו דמסקינ' בפ' זה בורר [סנהדרין ל' ע"ב] מודין חכמים לר' יהושע בן קרחה בעדות בכור וקרקע וכן שבבן ושבבת דמסקינ' התם מאי וכן שבבן ושבבת כגון אחד אומר שתים בגבה ואחד אומר שתים בכריסה דליכא הכא הכחשה כלל דתרווייהו מודו דגדולה היא וכגון שמעידין על שעה אחת שאיפשר לעדות להיות בבת אחד אבל אם העיד אחד היום על שתים בגבה והאחד למחר על שתים בכריסה נראה שאין זה עדות די"ל שומא היתה ונשרו ואינו אלא חצי עדות וכן הסוגיות מוכיחות ונראה שאף ר"ת מפרש כן. ובמרובה מסקינין אההיא גנב על פי שנים ומכר על פיהם או על פי שנים אחרים משלם תשלומי ד' וה' ובגמרא לימא מתניתין דלא כר' עקיבא וכו' עד אמר אביי אפילו תימא ר"ע מי לא מודה ר"ע בשנים אומ' קידש ושנים אומרים בעל דאע"ג דעידי ביאה צריכין לעידי קידושין כיון דעידי קידושי' לא צריכי לעדי ביאה דבר הוא הכא נמי אע"ג דעידי טביחה צריכי לעידי גניבה כיון דעידי גניבה לא צריכי לעידי טביחה כולו דבר הוא, אבל שנים אומרים אחד בגבה ושנים אומרים אחד בכריסה בהא פליג ר' עקיבא ואמר חצי דבר הוא. ונראה דמודה ר"ע בהא דאמר רב יהוד' התם [ב"ב נ"ו ע"ב] אחד אומר אכלה חטין ואחד אומר אכלה שעורין דעידותן מצטרפת כדמסיק רב יהוד' דבין חיטי לשערי לאו אדעתייהו דאינשי, דכל היכא דאיכא למימר דטעו אינשי בפורתא כגון אחד אומר גבוה שתי מרדעות ואחד אומר שלש [ר"ה כ"ד ע"א] דמצרפינן לעידותיהן וכן אחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בשלש דכיון דתרווייהו אדבר אחד מסהדי וטעו אינשי פורתא כההיא דזה ידע בעיבורו של חודש וזה לא ידע ומקיימינן לסהדותיהו הכא נמי כיון לאכילה תרווייהו מסהדי חד מינייהו קים ליה טפי באכילה מחבריה, ולא אשכחן דפליג ר' עקיבא בכל הני דכתבינן משום דהוי כעדות המכחשת בבדיקות, כיון דבעדות גופה לא מכחשי כשירה הכא נמי באכילה לא מכחשי וחטין ושעורין (ככליו לבנים) [כאחד אומר כליו שחורים] ואחד אומר לבנים דמודה ר' יהוד' דאין זו הכחשה כדמסיק התם בפ' זה בורר ועיין נמי בסדר רב זוטרא בר טוביה שגם שם פירש' במילתי' דרב יהוד' היל' מודה ר"ע בכל אילו. וכי האי סברא מסקינין נמי בסנהדרין פ' אילו הן הנחנקין הל' דגונב נפש [פ"ו ע"ב], איתמר עידי גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו חזקיה אמר אין נהרגין ר' יוחנן אמר נהרגין חזקיה כר"ע דאמר דבר ולא חצי דבר ר' יוחנן כרבנן דאמרי דבר ואפילו חצי דבר, ומודה חזקיה בעדים האחרונים של בן סורר ומורה שהוזמו שנהרגין מתוך שיכולין [לומר] להלקותו באנו וכו' ועיין התם במילת' דרב פפא וכמסקנא דאביי דאמר הכל מודין בבן סורר ומורה בעדים הראשונים שאין נהרגין מתוך שיכולין לומר להלקותו באנו, והכל מודים בבן סורר ומורה בעדים האחרונים שנהרגין משום דאינהו כולהו דבר קעבדי ולגבי ראשונים חצי דבר הוא לעניין זה שאין נהרגין מתוך שיכולים לומר להלקותו באנו ומחלוקת בבן סורר ומורה כגון שנים אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו אכל וכו'. ובמילתיה דרב אסי נמי עיין התם.
ור' חלפתא זה אביו של ר' יוסי אף הוא היה בציפורי בימי ר' חנניא בן תרדיון דה"ג בפ"ב דתעניות [ט"ו ע"ב] מעשה בימי ר' חלפתא ור' חנניא בן תרדיון שעבר אחד לפני התיבה וכו' עד וכשבא הדבר לפני החכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשער המזרח ובהר הבית וכה"ג נמי בראש השנה פ' ראוהו ב"ד [כ"ז ע"א], וכן הנהיגו ר' חלפתא בציפורי ור' חנניה בן תרדיון בסכני (וכו' עד) וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית. ור' חלפתא אבי ר' יוסי הוא היה מן החכמים שנחלקו על עקביא בן מהללאל בשיער בכור בעל מום, כדאיתא במס' בכורות (פ' עד כמה) [כ"ו ע"א] דא"ר יהודה התם בתולש צמר מבכור תם אעפ"י שנולד בו מום ושחטו וכו' עד א"ר יהודה מודה עקביא בן מהללאל בזה שהוא אסור וכו', עד אמר ר' יוסי מודה אבא חלפתא בזה שהוא מותר וכו' ופי' אבא חלפתא שהוא מן החכמים החולקים על עקביא בן מהללאל. ויש לברר קצת ההיא דפ' שבועות העדות [ל"ב ע"א] דאמר אביי הכל מודים (בעידי) [בעד] סוטה והכל מודים בעידי סוטה ומחלוקת בעידי סוטה וכו'.
